החלטה בתיק בש"פ 3892/05

א.        זו בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 , החל מיום 3.5.05, או עד למתן פסק דין בת"פ 8187/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ב.        כנגד המשיב ונאשם נוסף הוגש כתב אישום ובו שמונה אישומים בעבירות של סחר בסמים מסוכנים, עסקה אחרת בסם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי כתב האישום, הכולל שמונה אישומים, מכרו של המשיב והנאשם הנוסף לסוכן משטרתי, במספר הזדמנויות, סמים מסוג קוקאין, חשיש ולס"ד.

ג.        ביום 13.9.04 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו (ב"ש 20983/04, השופט ואגו). בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי במרבית האישומים ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב וכי "עסקינן במקרה הקלאסי שבו לכאורה נתפס סוחר סמים, שזו דרך חייו, פרנסתו ועיסוקו" ואין על כן מקום לשחררו לחלופת מצער. יצוין, כי עד כה טרם השיב המשיב לאישומים כנגדו, וענין זה כרוך בחלק מטרוניית בא כוחו, כפי שיפורט להלן.

ד.        (1)    בבקשה ובדיון טען בא כוח המדינה כי מסוכנותו הרבה של המשיב, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומעברו הפלילי, מצדיקה את המשך מעצרו, ואף העונש הכבד הצפוי לו, מקים חשש מובנה להימלטות מדין. העיכובים הרבים בניהול התיק נובעים, לטענת המדינה, מהתנהלות הסניגוריה, אשר, כנטען, הגישה בקשה לחשיפת חומר חקירה נוסף לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 רק כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, והתעקשה, כנטען, שלא להשיב לכתב האישום טרם תתקבל הכרעה לעניין חומר החקירה, על אף שלחומר החקירה אין נגיעה - לפי הטענה - למעשים אליהם צריך המשיב להתייחס בתשובתו לכתב האישום. בנוסף, טען בא כוח המדינה כי לאחר ההחלטה הסופית בעניין חומר החקירה, אשר נידונה בערר בפני בית משפט זה (בש"פ 3152/05, השופטת ארבל), לא ירחק סיום משפטו של המשיב; אציין כי בינתיים ניתנה ביום 10.5.05 ההחלטה בערר ההוא.

           (2)    בתגובה לטענות בא כוח המדינה, טען המשיב בכתב ובעל פה כי אין להטיל על הסניגוריה את האשמה בהתמשכות ההליכים עוד טרם קיום ישיבת הקראה שכן כל אשר מבקשת הסניגוריה הוא קבלת חומר החקירה המגיע לה על פי חוק, במלואו, על מנת לנהל את הגנתו של המשיב באופן מיטבי. עוד נאמר, כי בניגוד לטענתו של בא כוח המדינה, ניהולו של התיק צפוי להימשך זמן רב, ואף ישיבת ההקראה, כך נטען, לא תיערך במהלך שלושת החודשים הקרובים. בנוסף נטען כי כמויות הסם אותן מכר והחזיק המשיב על פי כתב האישום, אינן גדולות, וגם בכך - על פי הטענה - יש כדי להצביע על הצורך בשחרורו לחלופה. מכלול הנסיבות, כך נטען, מעלה שאין מקום להאריך את מעצרו של המשיב, שכן מטרת סעיף 62 היא הארכת מעצר במקרים חריגים בלבד, ואין מקרה זה בא בגדרם.

ה.        בינתיים ניתנה, כאמור, ההחלטה בבש"פ 3152/05. השופטת ארבל דחתה את הערר בעיקרו, למעט חומר מסוים ב"תיק המינהלה" של הפעלת הסוכן, שלגביו העירה גם הערות עקרוניות, אשר לפיהן "ככל שתיק המינהלה עוסק בהיבטים המינהליים גרידא של הפעלת הסוכן, שאין להם נגיעה לאישומים נגד הנאשם או להתנהלות הסוכן, הרי שאין לראות בתיק המינהלה (שעניינו הסוכן המשטרתי) 'חומר חקירה'. יחד עם זאת, ברי שאם מצוי בתיק המינהלה של הסוכן חומר הנוגע באופן ישיר או עקיף לאישומים נגדו או ליריעה העשויה להיפרש בפני בית המשפט במסגרת ההליך הפלילי, הרי שזהו חומר חקירה שלנאשם עניין וזכות בו, והסניגור הוא שיחליט בסופו של דבר אם להיזקק לחומר זה או לא במסגרת ניהול הגנתו של הנאשם". בהקשר לכך נקבע, כי חומרים מסוימים מאותו תיק מינהלה הם חומר חקירה. עוד נאמר, כי באשר לפריטים מסוימים ברשימת החומר היה מקום לציון פרטים נוספים עם מתן הרשימה לסניגוריה,  אף כי נימוק זה כשלעצמו לא היה די בו לקבלת הערר.

           (1)    ברי בעקבות ההחלטה, כי תוך זמן קצר מאוד ניתן להגיע להקראה ולקביעת מועדים לשמיעת התיק. אכן, בא כוח המשיב טרח והציג פסיקה של בית משפט זה במקרים שבהם שוחררו נאשמים בתיקים חמורים לחלופה נוכח חלוף הזמן. במקרה דנן, אילולא היה המדובר בעבירות סחר בסמים קשים בעבריין בעל רקע פלילי רב משנת 1983 (קרי, מגיל 14) הכולל עבירות סמים, אלימות ורכוש, הצתה, תקיפת שוטר ועוד, וכן מאסרים בפועל, מהם זה לא כבר (משנת 2000) מאסר בן 4 שנים בעבירות סמים, וכן מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים, אולי היה מקום לשקול חלופה; אך עבירות סמים מקימות כידוע חזקת מעצר סטטוטורית, וזו מצטרפת למסוכנות הטבועה בבעל עבר מכביד כזה אל מול שלום הציבור. אמנם, יש מקרים שבהם שוחררו סוחרי סמים לחלופה, אך אין זו דרך המלך, והדבר אירע בתנאים מיוחדים מאוד. בענייננו, השילוב בין העבר הפלילי לסחר - לכאורה - בסמים קשים בתיק דנא הצדיק, כפי שציין השופט ואגו בבית המשפט המחוזי בהחלטת המעצר מיום 13.9.04, את מעצר המשיב עד תום ההליכים; השופט ראה בכך מקרה קלאסי של סוחר סמים שזו דרך חייו ולא נרתע גם ממאסר מותנה התלוי ועומד, ולפיכך לא מצא מקום לשקול חלופה. תשעת החודשים שחלפו הם אמנם גורם שיש להידרש אליו, אך אינם יכולים לטעמי במקרה דנן להטות את הכף לעבר חלופה, מאותם שיקולי יסוד. תרופתו של המשיב היא כי משפטו יחל ויסתיים במהרה. מעבר לסוכן המשטרתי, מרבית העדים האחרים, למעט שניים, הם אנשי משטרה והדעת נותנת - אף כי איני קובע מסמרות מחוסר ידיעה - כי על חלקם ניתן יהא לוותר בהסכמה. ניתן לדעתי להחל ולסיים משפט זה, במאמץ של לוח זמנים צפוף, בתוך ההארכה המבוקשת. אמנם המדובר במקרה חריג, במובן זה שלא היתה אף הקראה, אך במהות איני רואה הבדל גדול בין זה לבין מקרים שלא הוחל בהם בהוכחות. תוצאה זו אינה טובה, כמובן, אך בית המשפט מצווה להגן גם על שלום הציבור.

ו.        מעצרו של המשיב מוארך איפוא בתשעים יום החל מיום 3.5.05 או עד למתן פסק הדין בת"פ (באר-שבע) 8187/04, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏ו' באייר תשס"ה (15.5.05)             

                                                                                                ש ו פ  ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: